פצעי לחץ

פצעי לחץ מהווים בעיה רפואית משמעותית, במיוחד בקרב אוכלוסיות פגיעות. פצעים אלו, המכונים גם פצעי לחץ בעור או פצעי לחץ, הם פצעים פתוחים המתפתחים על פני העור כתוצאה מהפעלת לחץ ממושך או חוזר על אותו אזור. שכיחותם נמצאת במגמת עלייה בשנים האחרונות, בין היתר בשל תהליך הזדקנות האוכלוסייה והארכת תוחלת החיים. למרות שהם יכולים להופיע בכל גיל, אחוז גבוה מהסובלים מפצעי לחץ נמנה בקרב קשישים, ולמעשה, מדובר בסיבוך שכיח מאוד באוכלוסייה זו.

ההשלכות של פצעי לחץ עלולות להיות חמורות ביותר אם אינם מטופלים כראוי. הם עלולים לגרום לכאב רב, זיהומים, נמק ואף למוות. מעבר לכך, פצעים אלו פוגעים באופן משמעותי באיכות החיים של המטופלים, מגבילים את תנועתם ועלולים להוביל לבדידות חברתית ולקשיים רגשיים. בנוסף, הטיפול בפצעי לחץ עלול להיות ממושך ומורכב, ובכך להוות נטל משמעותי על מערכות הבריאות ועל משפחות המטופלים. לפיכך, הבנה מעמיקה של פצעי לחץ, גורמי הסיכון להם, דרכי הטיפול והמניעה שלהם היא בעלת חשיבות עליונה.

הגדרה של פצעי לחץ

פצעי לחץ מוגדרים כפצעים פתוחים בעור הנגרמים כתוצאה מהפעלת כוח ממושכת או חוזרת על אותו שטח עור. כוח זה יכול לנבוע ממשקל הגוף עצמו, במיוחד אצל אנשים המרותקים למיטה או לכיסא, או כתוצאה מחיכוך קבוע של אזור מסוים בגוף. פצע לחץ הוא למעשה פגיעה ברקמות העור הנגרמת בשל זרימת דם לקויה ולחץ ישיר המופעל על רקמות באזורים בהם שכבת השומן התת עורית דקה ומספקת ריפוד קל על פני בליטת עצם.

ההפרעה בזרימת הדם היא הגורם המרכזי בהתפתחות פצעי לחץ. כאשר מופעל לחץ ממושך על העור, כלי הדם הקטנים המספקים חמצן ותזונה לשכבת העור נדחסים. מצב זה מוביל לאיסכמיה, שהיא חוסר אספקת דם וחמצן לתאים, ובסופו של דבר למוות של התאים באזור הפגוע. חשוב להבין כי הלחץ על העור יכול לנבוע מגורמים חיצוניים כמו משטח המיטה או כיסא הגלגלים, אך גם מגורמים פנימיים כמו בליטות עצם. בנוסף ללחץ, רטיבות מתמשכת על העור וכוחות גזירה (הנוצרים כאשר שכבות עור נעות בכיוונים מנוגדים) יכולים גם הם לגרום לנזק לעור ולהוביל להתפתחות פצעי לחץ.

המנגנונים הגורמים להיווצרות פצעי לחץ

קיימים שלושה מנגנונים עיקריים המובילים להיווצרות פצעי לחץ: לחץ ממושך, חיכוך וכוחות גזירה. לחץ חיצוני ממושך, בעיקר בישיבה או שכיבה ממושכת באותה תנוחה, הוא הגורם השכיח ביותר. כאשר הלחץ המופעל על העור עולה על לחץ סגירת הנימים (כ-12 מ"מ כספית), זרימת הדם לאזור נפגעת, וכתוצאה מכך מתפתחת איסכמיה של הרקמות. נזק בלתי הפיך לרקמות עלול להתרחש תוך פחות משעתיים מרגע הפעלת הלחץ.

חיכוך מתרחש כאשר העור מתחכך במשטח כלשהו, כמו סדין או בגד, במיוחד בזמן תנועה. חיכוך זה עלול לגרום לנזק לשכבות העור העליונות, ולהגביר את הרגישות לפצעי לחץ. כוחות גזירה נוצרים כאשר שכבות עור עמוקות נעות בכיוון אחד ושכבות פנימיות יותר נעות בכיוון אחר, למשל כאשר אדם מחליק מטה במיטה. כוחות אלו גורמים לעיוות של כלי הדם ולנזק לרקמות העמוקות יותר. שלושת המנגנונים הללו פועלים לעיתים קרובות בשילוב ועלולים להוביל להתפתחות פצעי לחץ.

אזורים אנטומיים בסיכון

פצעי לחץ נוטים להתפתח באזורים בגוף בהם העצם קרובה לעור ושכבת השומן התת עורית דקה ואינה מספקת ריפוד מספיק. מיקום הפצע תלוי בתנוחת המטופל וביכולתו לנוע.

בשכיבה על הגב, האזורים המועדים ביותר הם עצם העצה (סקרום), הישבן, העקבים, השכמות, החלק האחורי של הראש והמרפקים. בשכיבה על הצד, פצעי לחץ עלולים להתפתח באזור מפרק הירך (טרוכנטר), בקרסוליים, בברכיים ובאוזניים. בישיבה, האזורים בסיכון גבוה הם עצמות השת (אישיאל טוברוסיטיס), העקבים, עצם העצה, המרפקים, הכתפיים והחלק האחורי של הברכיים.

חשוב לציין כי פצעי לחץ יכולים להיווצר גם כתוצאה מלחץ של אביזרים רפואיים, כגון צינורות המוחדרים לנחיריים (זונדה), קטטרים בשלפוחית השתן (פתח השופכה) וצינוריות עירוי. מודעות לאזורים אלה מאפשרת יישום ממוקד של אמצעי מניעה.

גורמי סיכון להתפתחות פצעי לחץ

התפתחות פצעי לחץ היא תהליך מורכב המושפע משילוב של גורמי סיכון פנימיים וחיצוניים.

גורמי סיכון פנימיים

גורמי סיכון פנימיים קשורים למצבו הבריאותי הכללי של האדם וכוללים:

• חוסר תנועתיות או מוגבלות בתנועה: אנשים המרותקים למיטה או לכיסא גלגלים ואינם יכולים לשנות תנוחה באופן עצמאי נמצאים בסיכון גבוה.
• פגיעה בתחושה: מצבים רפואיים כמו סוכרת, פגיעה בעמוד השדרה או טרשת נפוצה עלולים לגרום לחוסר תחושה, ולכן האדם אינו מודע ללחץ ממושך.
• מחלות נוירולוגיות: מחלות כמו פרקינסון, דמנציה, שבץ מוחי וטרשת נפוצה עלולות להגביל את התנועתיות ולהשפיע על התחושה.
• בעיות במחזור הדם: מחלות כלי דם פריפריות וזרימת דם לקויה עלולות להפחית את אספקת החמצן והחומרים המזינים לעור, ולהגביר את הסיכון לנזק.
• תת תזונה והתייבשות: חוסר בחלבון, קלוריות, ויטמינים ונוזלים עלול להפוך את העור לפגיע יותר ולפגוע בתהליכי הריפוי.
• גיל מבוגר: שינויים פיזיולוגיים הקשורים לגיל, כמו עור דק יותר וירידה בגמישות כלי הדם, מגבירים את הסיכון.
• אי שליטה על סוגרים: חשיפה ממושכת לשתן וצואה עלולה לגרום לגירוי ולפגיעה בעור.
• מחלות כרוניות: מחלות כמו אי ספיקת לב, אי ספיקת כליות, סוכרת וסרטן עלולות להשפיע על בריאות העור ועל יכולת הריפוי.
• מערכת חיסונית מוחלשת: מצבים כמו כשל חיסוני עלולים לפגוע ביכולת הגוף להילחם בזיהומים ולרפא פצעים.
• שינויים במצב ההכרה: ירידה במצב ההכרה עלולה להפחית את יכולתו של האדם לשנות תנוחה באופן עצמאי.
• היסטוריה של פצעי לחץ: אנשים שסבלו בעבר מפצעי לחץ נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח אותם שוב.
• ספסטיות: עלייה חריגה במתח השרירים עלולה להגביר את הלחץ על אזורים מסוימים בעור.
• בצקות: הצטברות נוזלים בגוף עלולה להגביר את הסיכון לנזק לעור עקב לחץ ממושך.
• עודף משקל: עודף משקל עלול להגביר את הלחץ על אזורים מסוימים בגוף.
• אנמיה: חוסר דם עלול להפחית את אספקת החמצן לרקמות.

גורמי סיכון חיצוניים

גורמי סיכון חיצוניים קשורים לתנאי הסביבה ולטיפול באדם וכוללים:

• לחץ ממושך: לחץ המופעל על העור כנגד משטח קשיח כמו מיטה, כיסא גלגלים או גבס.
• כוחות גזירה: תנועה של שכבות עור אחת כנגד השנייה, למשל בזמן שינוי תנוחה או החלקה במיטה.
• חיכוך: שפשוף העור כנגד משטח, למשל בזמן העברה או שינוי תנוחה.
• רטיבות: חשיפה ממושכת ללחות משתן, צואה, זיעה או הפרשות פצע.
• משטחי תמיכה לא מתאימים: שימוש במזרנים או כריות שאינם מפזרים את הלחץ בצורה אחידה.
• נעליים או ציוד לא מתאימים: עלולים לגרום ללחץ וחיכוך על העור.
• טכניקות הרמה והעברה לא נכונות: עלולות לגרום לחיכוך ולכוחות גזירה.

קבוצות אוכלוסייה בסיכון

קיימות קבוצות אוכלוסייה מסוימות הנמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח פצעי לחץ, ביניהן:

• קשישים.
• חולים המאושפזים לתקופות ממושכות.
• אנשים עם מוגבלות בתנועה או שיתוק.
• נפגעי חוט שדרה.
• חולי סוכרת.
• חולים עם מחלות כרוניות המשפיעות על זרימת הדם או התחושה (כפי שפורט לעיל).

זיהוי קבוצות אלו מאפשר יישום מוקדם של אמצעי מניעה מותאמים.

טבלה 2: גורמי סיכון לפצעי לחץ

קטגוריה	גורם סיכון	הסבר/מנגנון
פנימי	חוסר תנועתיות	לחץ ממושך על אזורים מסוימים
פנימי	פגיעה בתחושה	חוסר מודעות ללחץ ממושך
פנימי	מחלות נוירולוגיות	מגבלות תנועה ופגיעה בתחושה
פנימי	בעיות במחזור הדם	אספקת חמצן וחומרים מזינים לקויה לעור
פנימי	תת תזונה והתייבשות	עור פגיע ואיטיות בריפוי
פנימי	גיל מבוגר	שינויים בעור ובכלי הדם
פנימי	אי שליטה על סוגרים	גירוי ופגיעה בעור מרטיבות
פנימי	מחלות כרוניות	פגיעה בבריאות העור וביכולת הריפוי
פנימי	מערכת חיסונית מוחלשת	קושי במאבק בזיהומים
פנימי	שינויים במצב ההכרה	קושי בשינוי תנוחה עצמאי
פנימי	היסטוריה של פצעי לחץ	עור פגיע באזורים שנפגעו בעבר
פנימי	ספסטיות	לחץ מוגבר על אזורים מסוימים
פנימי	בצקות	עור פגיע ללחץ
פנימי	עודף משקל	לחץ מוגבר על אזורים מסוימים
פנימי	אנמיה	אספקת חמצן לקויה לרקמות
חיצוני	לחץ ממושך	דחיסת כלי דם ואיסכמיה
חיצוני	כוחות גזירה	נזק לרקמות העמוקות ולכלי הדם
חיצוני	חיכוך	נזק לשכבות העור העליונות
חיצוני	רטיבות	ריכוך ופגיעה בעור
חיצוני	משטחי תמיכה לא מתאימים	פיזור לחץ לא אחיד
חיצוני	נעליים או ציוד לא מתאימים	לחץ וחיכוך על העור
חיצוני	טכניקות הרמה והעברה לא נכונות	חיכוך וכוחות גזירה

סיווג ודרגות חומרה של פצעי לחץ

פצעי לחץ מסווגים לארבע דרגות חומרה שונות, בהתאם לעומק הפצע ולרקמות העור המעורבות.

דרגה 1 עד 4

• דרגה 1: פצע שטחי המערב רק את שכבת האפידרמיס (השכבה העליונה של העור). הוא מתבטא כאודם בעור שאינו חולף כשעה לאחר הפעלת הלחץ (אריתמה שאינה מתבהרת).
• דרגה 2: פצע בעומק חלקי המערב את האפידרמיס ואת הדרמיס (השכבה שמתחת לאפידרמיס). הוא עשוי להופיע כשלפוחית או כחתך שטחי, עם בסיס פצע אדום ורטוב.
• דרגה 3: פצע בעובי מלא המערב את כל שכבות העור – האפידרמיס, הדרמיס והתת עור. הוא עשוי להיראות כמכתש עמוק ויכול להיות בו נמק של הרקמות התת עוריות.
• דרגה 4: פצע בעובי מלא החורג מעבר לתת העור ומערב שריר או עצם (אפידרמיס, דרמיס, תת עור, שריר ו/ או עצם). הפצע עמוק מאוד ועלול לכלול נזק נרחב לרקמות, נמק ופגיעה במבנים תומכים כמו גידים ומפרקים.

פצע לחץ בלתי ניתן לדירוג

במקרים מסוימים, לא ניתן לקבוע את דרגת הפצע עקב שכבה נקרוטית (גלד) או הפרשות מרובות המכסות את בסיס הפצע ואינן מאפשרות הערכה של עומקו. במצב כזה, הפצע מוגדר כבלתי ניתן לדירוג.

פגיעה ברקמות עמוקות

פגיעה ברקמות עמוקות (Deep Tissue Injury – DTI) מתבטאת בעור שלם או לא שלם עם אזור מקומי של שינוי צבע עמיד שאינו מתבהר, בצבע אדום כהה, חום-אדמדם או סגול. לעיתים הפגיעה נראית כשפוחית מלאה בדם. כאב ושינוי טמפרטורה באזור עלולים להקדים את שינוי צבע העור.

טבלה 1: דרגות של פצעי לחץ

דרגה	מעורבות העור	מאפיינים ויזואליים	סיבוכים פוטנציאליים
1	אפידרמיס בלבד	אודם שאינו חולף, עור שלם	רגישות, שינוי טמפרטורה
2	אפידרמיס ודרמיס	שלפוחית או פצע שטחי פתוח, בסיס אדום ורטוב	כאב, זיהום
3	כל שכבות העור (עד לשומן תת עורי)	פצע עמוק דמוי מכתש, נמק אפשרי	זיהום, כאב
4	חדירה לשריר, עצם או מבנים תומכים	פצע עמוק מאוד, חשיפת עצם/שריר, נמק נרחב	זיהום חמור, אוסטאומיאליטיס, כאב
בלתי ניתן לדירוג	עומק לא ידוע	בסיס הפצע מכוסה בגלד או בהפרשות	קושי בהערכה ובטיפול
פגיעה ברקמות עמוקות	עור שלם או לא שלם	שינוי צבע (אדום כהה, חום-אדמדם, סגול), שלפוחית דמית	התפתחות מהירה לדרגה חמורה יותר

זיהוי וסימנים קליניים של פצעי לחץ

סימנים מוקדמים

זיהוי מוקדם של פצעי לחץ הוא קריטי למניעת התדרדרות ולטיפול יעיל. הסימנים המוקדמים יכולים להיות עדינים וכוללים:

• שינויים בצבע העור: אודם או שטפי דם שאינם נעלמים לאחר הסרת הלחץ מהאזור (אריתמה שאינה מתבהרת).
• שינויים בטמפרטורת העור: האזור הפגוע עלול להיות חם או קר יותר מהעור שמסביב.
• שינויים במרקם העור: נפיחות, התקשות או ריכוך של העור באזור הלחץ.
• כאב או אי נוחות: תחושת כאב, רגישות או אי נוחות באזור הלחץ.
• שלפוחיות או פצעים שטחיים: הופעה של שלפוחיות או חתכים קטנים על פני העור.

בדיקה יומית קפדנית של העור, במיוחד באזורים המועדים ללחץ, היא חיונית לגילוי מוקדם של סימנים אלו.

מאפיינים לפי דרגה

המאפיינים הקליניים של פצעי לחץ משתנים בהתאם לדרגת החומרה:

• דרגה 1: מאופיינת כאודם מקומי שאינו נעלם בלחיצה. העור נותר שלם.
• דרגה 2: כוללת אובדן חלקי של עובי העור, עם פגיעה באפידרמיס ו/או בדרמיס. הפצע עשוי להופיע כשפשוף, שלפוחית או פצע פתוח רדו^ד.
• דרגה 3: מתאפיינת באובדן מלא של עובי העור, עם פגיעה או נמק של הרקמות התת עוריות. הפצע נראה כמכתש עמוק ויכולה להיות בו הפרשה.
• דרגה 4: כוללת אובדן מלא של עובי העור עם נזק נרחב לרקמות, לשרירים, לעצמות ולמבנים תומכים. הפצע עשוי להיראות כ"בור" עמוק עם חשיפה של עצם, שריר או גיד. לעיתים קיימת הפרשה וריח.
• פצע בלתי ניתן לדירוג: עומק הפצע אינו ניתן להערכה בשל נוכחות של גלד או הפרשות רבות.
• פגיעה ברקמות עמוקות: העור עלול להיות שלם אך עם אזור בצבע סגול או חום, או להיראות כשלפוחית דמית.

טיפול בפצעי לחץ

הטיפול בפצעי לחץ תלוי בדרגת חומרתו ובמצבו הכללי של המטופל.

עקרונות יסוד בטיפול

עקרונות היסוד בטיפול בפצעי לחץ כוללים הפחתת לחץ מהאזור הפגוע, טיפול נאות בפצע למניעת זיהום וקידום ריפוי, שיכוך כאבים, טיפול במצבים רפואיים נלווים ובחסרים תזונתיים, ולרוב דורש גישה רב-צוותית. תוכנית הטיפול צריכה להיות מותאמת אישית לכל מטופל.

הפחתת לחץ

הפחתת הלחץ על האזור הפגוע היא המרכיב החשוב ביותר בטיפול ובמניעה של פצעי לחץ. ניתן להשיג זאת באמצעות:

• שינוי תנוחה תכוף: יש לשנות את תנוחת השכיבה או הישיבה של המטופל לפחות כל שעתיים, ולעיתים קרובות יותר.
• שימוש במשטחי תמיכה מפחיתי לחץ: מזרנים וכריות מיוחדים (כגון מזרני אוויר דינמיים, מזרני ביצים וכריות ג'ל) יכולים לסייע בפיזור הלחץ על פני שטח גדול יותר.
• שמירה על יישור גוף נאות: הקפדה על תנוחה נכונה במיטה ובכיסא יכולה למנוע לחץ מוגבר על אזורים מסוימים.
• הימנעות מלחץ ישיר על בליטות עצם: שימוש בכריות להרמת העקבים או הברכיים יכול להפחית את הלחץ באזורים אלה.
• ביצוע תרגילי שחרור לחץ: עבור משתמשים בכיסא גלגלים, מומלץ לבצע הרמת עכוז (push-ups) כל 15-20 דקות.
• הגבהת ראש המיטה ללא יותר מ-30 מעלות: מסייעת להפחתת כוחות גזירה.

טיפול מקומי בפצע

טיפול מקומי בפצע כולל ניקוי הפצע, הסרת רקמה מתה (הטרייה) וחבישה מתאימה.

• ניקוי הפצע: יש לשטוף את הפצע במים או בתמיסת מלח בכל החלפת חבישה.
• הטרייה (Debridement): הסרת רקמה נמקית או מתה מהפצע חיונית לקידום הריפוי. קיימות שיטות שונות להטרייה, כולל הטרייה כירורגית, אנזימתית, כימית, אוטוליטית, ביולוגית (רימות) ומכאנית.
• חבישות: יש להשתמש בחבישות מתאימות כדי לשמור על סביבה לחה בפצע, לספוג הפרשות, להגן מפני זיהומים ולעודד צמיחת רקמה חדשה. סוגי החבישות כוללים פילמים שקופים, חבישות ספוג, הידרוג'לים, הידרוקולואידים, אלגינטים וחבישות המכילות כסף.
• שימוש בתכשירים מקומיים: לעיתים יש צורך בשימוש בתכשירים אנטיספטיים, משחות אנטיביוטיות או גורמי גדילה, בהתאם להוראת הרופא.
• ניהול הפרשות וריח: יש להשתמש בחבישות מתאימות לספיגת הפרשות ולמניעת ריח לא נעים.

טיפול מערכתי

טיפול מערכתי מתמקד בשיפור מצבו הכללי של המטופל כדי לתמוך בריפוי הפצע.

• תמיכה תזונתית: יש לספק תזונה מאוזנת ועשירה בחלבון, קלוריות, ויטמינים ונוזלים.
• שיכוך כאבים: מתן תרופות לשיכוך כאבים בהתאם לצור^ך.
• טיפול אנטיביוטי: במקרה של זיהום בפצע או זיהום מערכתי, יש צורך בטיפול אנטיביוטי בהתאם להוראת הרופא.
• טיפול במחלות רקע: יש לטפל במחלות כרוניות כמו סוכרת, אי ספיקת לב או אי ספיקת כליות, אשר עלולות להשפיע על ריפוי הפצע.
• התערבות כירורגית: במקרים חמורים, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לתיקון הפצע, כגון השתלת עור או מתלה עור.
• טיפול בפצע בלחץ שלילי (ואקום): שימוש במכשיר ואקום לשאיבת הפרשות וקידום ריפוי הפצע.
• טיפולים מתקדמים: קיימים טיפולים חדשניים כמו טיפול באוזון או טיפולי גנים, אך השימוש בהם עדיין מוגבל.

טיפול בפצעים בדרגות שונות

• דרגה 1: הטיפול מתמקד בהפחתת לחץ ובאמצעי מניעה (טיפול בעור, שינוי תנוחה תכוף).
• דרגה 2: כולל הפחתת לחץ, ניקוי הפצע וחבישות להגנה וקידום ריפוי.
• דרגה 3: דורש הפחתת לחץ, הטריית רקמה נמקית, חבישות ושיקול מתן אנטיביוטיקה מערכתית במקרה של זיהום.
• דרגה 4: הטיפול כולל הפחתת לחץ אגרסיבית, הטריית רקמה נמקית, חבישות מתקדמות, אנטיביוטיקה מערכתית לזיהום, תמיכה תזונתית ושיקול התערבות כירורגית.
• פצע בלתי ניתן לדירוג: יש לבצע הטרייה כדי לחשוף את בסיס הפצע, ולאחר מכן הטיפול יותאם בהתאם לנזק הרקמתי.
• פגיעה ברקמות עמוקות: דורשת הפחתת לחץ ומעקב צמוד; הפצע עלול להתפתח לפצע דרגה 3 או 4 למרות טיפול מיטבי.

מניעת פצעי לחץ

מניעת פצעי לחץ היא חיונית ביותר ויעילה יותר מהטיפול בהם לאחר שהתפתחו.

אסטרטגיות מניעה

אסטרטגיות מניעה כוללות:

• הערכה קבועה של העור: בדיקה יומית של העור, במיוחד באזורים המועדים ללחץ.
• טיפול קפדני בעור: שמירה על עור נקי ויבש, שימוש בתכשירי לחות והגנה מפני רטיבות וגירוי (ניהול בריחת שתן וצואה).
• שינוי תנוחה תכוף: שינוי תנוחה כל שעתיים לפחות עבור אנשים מרותקים למיטה, ותדיר יותר עבור אנשים מרותקים לכיסא.
• שימוש בעזרים מפחיתי לחץ: שימוש במזרנים, כריות ומגני עקב ומרפקים מיוחדים.
• תזונה והידרציה נאותות: הקפדה על תזונה מאוזנת ועשירה בחלבון ושתייה מספקת של נוזלים.
• הדרכה למטופלים ומטפלים: מתן מידע והדרכה על גורמי סיכון ואמצעי מניעה.
• שימוש בטכניקות הרמה והעברה נכונות: כדי למנוע חיכוך וכוחות גזירה.
• סקירה והתאמה קבועות של תוכנית הטיפול: בהתאם למצב המטופל.

שימוש בעזרים וציוד מיוחד

שימוש בעזרים וציוד מיוחד יכול לסייע רבות במניעת פצעי לחץ:

• מזרנים מפחיתי לחץ: קיימים סוגים שונים של מזרנים, כגון מזרני אוויר דינמיים ומזרנים סטטיים עם חלוקת עומסים מובנית.
• כריות ישיבה מיוחדות: כריות ג'ל או אוויר לכיסאות וכיסאות גלגלים מסייעות בפיזור הלחץ.
• מגני עקב ומרפקים: מפחיתים את הלחץ על אזורים אלה.
• התאמת כיסא גלגלים: חשובה במיוחד למניעת פצעי לחץ בקרב משתמשים קבועים בכיסא גלגלים.

הדרכה למטופלים ומטפלים

הדרכה מקיפה למטופלים, בני משפחותיהם והצוות המטפל היא מרכיב חיוני במניעת פצעי לחץ. ההדרכה צריכה לכלול מידע על גורמי הסיכון, אמצעי המניעה, טכניקות שינוי תנוחה, בדיקת עור, שימוש נכון בציוד וחשיבות התזונה וההידרציה.

טבלה 3: אסטרטגיות מניעה לפצעי לחץ

אסטרטגיה	הסבר מפורט	הנחיות יישום/תדירות
הערכת עור קבועה	בדיקה ויזואלית של העור לאיתור סימני אודם, שינוי צבע או פגיעה	מדי יום, במיוחד באזורים המועדים ללחץ
טיפול קפדני בעור	שמירה על עור נקי ויבש, שימוש בתכשירי לחות, הגנה מפני רטיבות וגירוי	לאחר רחצה, לפי הצורך במקרה של אי שליטה
שינוי תנוחה תכוף	שינוי תנוחת שכיבה/ישיבה כדי להקל על הלחץ	כל שעתיים במיטה, כל 15-20 דקות בכיסא גלגלים
שימוש בעזרים מפחיתי לחץ	שימוש במזרנים, כריות ומגנים מיוחדים לפי הצורך והמלצת הצוות הרפואי	יש לוודא התאמה נכונה ותקינות הציוד
תזונה והידרציה נאותות	הקפדה על צריכת חלבון, קלוריות ונוזלים מספקת	בהתאם לצרכים האישיים ולהמלצות דיאטנית
הדרכה למטופלים ומטפלים	מתן מידע על גורמי סיכון, אמצעי מניעה וטכניקות טיפול	בעת קבלה למוסד רפואי, באופן שוטף ולפי הצורך
טכניקות הרמה והעברה נכונות	שימוש בטכניקות בטוחות למניעת חיכוך וכוחות גזירה	יש להשתמש בציוד עזר מתאים במידת הצורך
סקירה והתאמה קבועות של תוכנית הטיפול	הערכה מחדש של הסיכון והתאמת אמצעי המניעה לפי הצורך	באופן קבוע ובעת שינוי במצב המטופל

סיבוכים של פצעי לחץ

פצעי לחץ עלולים להוביל למספר סיבוכים רציניים:

• זיהום: אחד הסיבוכים השכיחים והמסוכנים ביותר. הזיהום עלול להתפשט לרקמות הסמוכות (צלוליטיס), לעצמות (אוסטאומיאליטיס) ואף לדם (ספסיס).
• כאב: פצעי לחץ עלולים לגרום לכאב עז, הן באופן קבוע והן בזמן טיפול או שינוי תנוחה.
• נמק וגנגרנה: חוסר אספקת דם ממושך עלול להוביל למוות של הרקמות (נמק) ובמקרים חמורים לגנגרנה.
• עיכוב בריפוי פצעים: פצעי לחץ עלולים להיות קשים לריפוי ולדרוש זמן רב עד להחלמה מלאה.
• הצטלקות: לאחר ריפוי, עלולה להיווצר רקמת צלקת.
• הגבלות תפקודיות וירידה בניידות: פצעי לחץ עלולים להקשות על התנועה ולפגוע בתפקוד היומיומי.
• השפעה פסיכולוגית: פצעי לחץ כרוניים עלולים לגרום לדיכאון, חרדה ובדידות חברתית.
• עלייה באורך האשפוז ובעלויות הבריאות: הטיפול בסיבוכים של פצעי לחץ עלול להאריך את משך האשפוז ולהגדיל את עלויות הטיפול.
• במקרים חמורים, קטיעה או מוות: זיהומים חמורים או נמק נרחב עלולים להוביל לצורך בקטיעת גפה או אף למוות.

משאבים ומידע נוסף

למידע נוסף על פצעי לחץ, ניתן לפנות לאתרים הבאים:

• המרכז הרפואי שיבא – תל השומר
• כימיטק – פתרונות מתקדמים לטיפול בפצעים
• Wound Home Care – מרכז מומחים לטיפול בפצעים
• עמותת פצעי לחץ בישראל – פצעה
• יד לקשיש
• המרכז הרפואי רעות
• כמוני – בריאות ורפואה
• המרכז הוסקולרי
• ויקיפדיה העברית:
• שירותי בריאות כללית – בית חולים העמק
• הדסה
• H Medical
• ויקי רפואה
• בית חולים סורוקה
• רעות השל – בית חולים גריאטרי שיקומי
• Ynet בריאות
• אינפומד

אתרים בינלאומיים מובילים:

• NCBI Bookshelf – StatPearls:
• Mayo Clinic:
• National Pressure Injury Advisory Panel (NPIAP):
• European Pressure Ulcer Advisory Panel (EPUAP):
• Agency for Healthcare Research and Quality (AHRQ):
• Indiana Health Care Quality Resource Center:
• New York State – Gold STAMP Program:
• Merck Manual:

מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע בתחום הבריאות, במיוחד אחיות ורופאים מומחים לטיפול בפצעים, לקבלת מידע והכוונה אישית.

מאמרים נוספים שיעניינו אתכם

• מיקרובליידינג – ללכת על הקבוע
• הזרקות – מכול הסוגים
• טיפולי קוסמטיקה – תחת קורת גג אחת
• קוסמטיקה רפואית – מה ההבדלים